הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת שני נפחים 2005 בע"מ ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבע מס' 2 (להלן "הנתבע") לביטול פסק-דין.

2.העובדות הצריכות לענייננו הן, בקליפת האגוז, כדלקמן:

2.1עסקינן בתביעה מיום 28/12/11 לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לכלי הרכב המבוטח על ידי התובעת, לטענתה, בתאונת דרכים מיום 25/11/08 (להלן "התאונה").

2.2משהועברה התביעה לטיפולי, הוריתי, ביום 25/3/12, בין היתר, על הגשת תצהירי עדות ראשית. החלטה זו הומצאה לנתבע בדואר רשום ביום 28/3/12.

2.3בהעדר הסכם - זומנו הצדדים ביום 9/1/13, לישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה. החלטה זו הומצאה לנתבע בדואר רשום ביום 13/1/13.

2.4הנתבע לא הגיש כתב הגנה ואף לא קיים את החלטות בית המשפט, לרבות ההחלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

2.5בין לבין, בהתאם להחלטת כבוד הרשם מיום 16/9/12, אוחד הדיון בתיק זה עם ת.א. 6676-04-12 שעניינה תביעת בעלי הרכב לפיצויי בגין נזקים שנגרמו להם (השתתפות עצמית ודמי כינון) עקב התאונה.

2.6 ביום 3/6/13 הגיעו התובעת ב-ת.א. 52437-12-11 והנתבעים מס' 1, 3 ו-4 הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 4/6/13 (סומן במ/1). בד בבד, ביקשה התובעת פסק דין בהעדר כנגד הנתבע וצרפה אישור מסירה של כתב התביעה לנתבע עוד מיום 4/3/12.

2.7יוער כי ביום 10/6/13 הגיעו גם התובעות ב-ת.א. 6676-04-12 והנתבעת מס' 3 להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (סומן במ/2).

2.8הנתבע גם לא התייצב לישיבת ההוכחות ביום 11/6/13. בנסיבות אלה, ביקש בא כוח התובעת שהות של 60 יום (הפגרה במניין) על מנת להודיע האם הוא עומד על בקשתו למתן פסק דין גם כנגד הנתבע.

2.9ביום 30/7/13 הודיעה התובעת כי היא עומדת על זכותה לקבל פסק דין כנגד הנתבע ובהחלטה מיום 31/7/13 הוריתי על ביצוע מסירה נוספת לנתבע והמצאת אישור המסירה.

2.10ביום 28/8/13 בוצעה המצאה חוזרת של כתב התביעה לנתבע.

2.11אף בשלב הנתבע לא הגיש כתב הגנה זה ו/או כל בקשה/הודעה אחרת.

2.12 משכך, ביום 9/10/13 ניתן פסק דין כנגד הנתבע המחייב אותו לשלם לתובעת סכום של 35,212 ₪ החופף לחיוב הנתבעים מס' 1, 3, ו-4 בהתאם לפסק הדין מיום 4/6/13 (לעיל ולהלן "פסק הדין").

2.13ביום 7/11/13 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק דין.

3.בבואנו לבטל פסק-דין, ניצבות לפנינו שתי שאלות: האם נפל פגם בהליך מתן פסק-הדין שבעטיו יש להורות על ביטולו מחובת הצדק; ולחלופין, האם חרף העדר פגם, יש מקום להורות על ביטולו מכוח שקול הדעת הנתון לבית המשפט (ראה: רע"א 7034/00, צדקה נ' וייל (2001); ת.א. (ת"א) 12746/08, פיתוחי חוטם ייבוא ייצוא שיווק יוזמה בע"מ נ' פלמוליב בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות שם).

4.כתב התביעה הומצא לנתבע כדין וכך גם החלטות בית המשפט והנתבע אף לא חולק על כך (ראה למשל: סעיף 9 לתצהיר התומך בבקשה וסעיפים 13 עד 16 ו-19 לבקשה).

לפיכך, לא נפל כל פגם בהליך מתן פסקי-הדין.

5.השאלה הנשאלת היא, אם כן, האם יש לבטל את פסק-הדין מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. לעניין זה שומה עלינו לבחון שניים: האחד, הטעם למחדל - בהקשר זה יש לבחון האם הדבר משקף זלזול בבית המשפט, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח הדעת או אולי רשלנות; והשני, סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול ובמקרה דא - סיכויי הגנה (ראה: רע"א 5904/10, אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (2010); רע"א 9565/09, מרגוליס נ' גנץ (2010); ע"א 2201/07, חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2009); רע"א 5357/99, נדיב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בע"מ (1999); ע"א 1782/06, משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה (2008); בש"א (ת"א) 14266/08, טלטיב תקשורת בע"מ (בפירוק) נ' פלאפון תקשורת בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות דשם; ת.א. (ת"א) 2209/05, אורן נ' השמירה-טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (2010); ע"א 10152/07, פדידה נ' רפאלי (2010)).